מאמרים מקצועיים

הסיפור שסיפרתי לעצמי על היומן המלא (ומה קרה כשהפסקתי להאמין לו)

ספטמבר 15, 2025

תמונה הממחישה תכנון וניהול זמן אסטרטגי: כוס קפה מהבילה מונחת על יומן עם תאריך עתידי, ומסמלת את המעבר מיומן עמוס לניהול זמן המאפשר חשיבה ובהירות.

מאת: סיגל אמסלם

פעם, הייתי מספרת לעצמי סיפור: "יומן מלא = אני מאושרת. יומן ריק = אני לא אפקטיבית".

הסיפור הזה ניהל אותי במשך שנים. הייתי רצה מדבר לדבר, תמיד מוסחת. זום אחרי זום, פגישה אחרי פגישה. דוחפת ארוחת צהריים בכוח בין לבין, רק כדי להמשיך הלאה למשימה הבאה. להיות עסוקה היה סמל הסטטוס שלי. הוא גרם לי להרגיש חשובה, נחוצה, מצליחה.

 

עם השנים, ודרך הרבה עבודה, הבנתי שהסיפור הזה הוא פשוט… סמל סטטוס מתיש. הוא לא שירת אותי, לא קידם אותי, ובעיקר – הוא לא איפשר לי לעשות את העבודה הכי טובה וחשובה שלי כיועצת וכבעלת עסק: לחשוב.

 

הפסיכולוגיה של היומן המלא: למה אנחנו עושים את זה לעצמנו?

אז למה אנחנו נופלים למלכודת הזו? למה אנחנו מעדיפים את הכאוס המוכר של העומס על פני השקט המאיים של יומן פנוי?

 

מהניסיון האישי שלי, ומהעבודה עם עשרות מנהלות ויזמים עסקיים, גיליתי שהתשובה מורכבת ונוגעת במקומות עמוקים הרבה יותר מאשר "ניהול זמן". במשך שנים, המבנה הרגשי שלי דחף אותי להיות עסוקה. הרגשתי שהעשייה המתמדת נותנת לי כוח להתמודד עם אתגרי החיים. זו הייתה הדרך שלי "לנצח את הזמן", כאמא, כמנהלת, כבת זוג. רציתי שהכל יהיה מתוקתק, בשליטה.

 

הצורך הזה לא נולד בחלל ריק. הוא ניזון מתפיסה תרבותית שלמה, במיוחד כלפי נשים, שמצופה מאיתנו להיות בכל מקום, לעשות הכל, ולהצליח בהכל. הפחד התמידי שלאף אחד לא תהיה טענה שלילית כלפינו דוחף אותנו לקצה. תוסיפו לזה את הצורך בשליטה ואת הרצון להחזיק משרה משמעותית ולהוכיח את עצמנו (כן, גם האגו משחק פה תפקיד), וקיבלתם מתכון בטוח למרוץ בלתי פוסק. ובתוך כל המרוץ הזה, מתחילה לחלחל ההבנה הכואבת שאני בעצם מפספסת את הדבר הכי חשוב: את עצמי.

 

המחיר הבלתי נראה של המרוץ שאינו נגמר.

אז מה המחיר האמיתי שאנחנו משלמים? אמרתי קודם שאני מרגישה שאני "מפספסת את עצמי", אבל האמת היא שזה הרבה יותר עמוק מזה.

 

הכל מתחיל בתחושה פנימית מתמדת של הצפה וחוסר מיקוד. משם, הדרך לחוסר סבלנות קצרה מאוד – כלפי הצוות, כלפי בן הזוג, כלפי הילדים. וכשפועלים מתוך המקום הזה, נפגעת אחת היכולות הכי קריטיות שלנו כמנהלים: קבלת החלטות. במקום החלטות אסטרטגיות שקולות, אנחנו מקבלים החלטות אימפולסיביות ותגובתיות.

 

המחיר לא נעצר רק בעסק. הוא גולש ומתחיל לגבות מחיר פיזי ונפשי. השחיקה הופכת להיות מצב קבוע. באופן אישי, אני מאמינה שהלחץ המתמיד הזה היה טריגר משמעותי להתפתחות הסוכרת אצלי. הגוף שלנו פשוט מאותת לנו שהמערכת על סף קריסה.

 

אבל אולי המחיר הכואב מכל, הוא מה שקורה למערכות היחסים שלנו. עם עצמנו, עם הלקוחות, עם המשפחה. הכל הופך להיות עוד "משימה" ברשימה. החיים הופכים מרצף של חוויות לרצף של מטלות. והשמחה, היצירתיות והנוכחות האמיתית – פשוט נעלמות.

 

המהפך: ממשימות לחוויות, מזמן למשמעות

החדשות הטובות הן שהיציאה מהמרוץ אינה דורשת מהפכה לוגיסטית, אלא שינוי תפיסתי עמוק. היא דורשת לעבור מניהול משימות לניהול חוויות, ומניהול זמן לניהול קשב ומשמעות.

 

השינוי הזה מתחיל בהחלפת רשימת המטלות במערכת של שאלות מכוונות. אלו השאלות שאני מזמינה אתכם לאמץ כמצפן אישי:

 

  1. שאלת ה"למה": למה אני עושה את מה שאני עושה היום? החיפוש אחר משמעות, כפי שזיהה הפסיכיאטר ויקטור פראנקל, הוא הכוח החזק ביותר שמניע אותנו.
  2. שאלת המיקוד המנטלי: האם מה שממלא לי את הראש כרגע, הוא באמת מה שאני רוצה שימלא אותו? זוהי תמצית המיינדפולנס, היכולת לבחור באופן מודע במה למקד את הקשב שלנו.
  3. שאלת הכוונה: האם אני ממוקד.ת במה שעושה לי טוב, או רק במה שעושה טוב לאחרים? זוהי אומנות האסנשיאליזם – המרדף העקבי אחר הפחות, אך הטוב יותר.
  4. שאלת ההשקעה העצמית: כמה מהזמן ביומן שלי מושקע בי? בזמן הטענה, ביצירה, במה שאני אוהב.ת?
  5. שאלת הקצב: האם יש לי רגעים של מנוחה במהלך היום? האם אני מאפשר.ת לעצמי להוריד את הרגל מהגז?

 

השאלות הללו מחזירות את השליטה לידיים שלנו ומאפשרות לנו לעצב את יומנו ויומנו בצורה מודעת, כזו שמשרתת אותנו באמת.

 

מתיאוריה למעשה: 3 צעדים פרקטיים להתחיל מחר בבוקר

  1. קבעו "שעת מנכ"ל": שריינו ביומן שעה שבועית קבועה, ללא הפרעות, שמוקדשת אך ורק לחשיבה אסטרטגית. זה הזמן לשאול את השאלות הגדולות.
  2. ערכו "ביקורת חוויות": בסוף כל שבוע, הקדישו 10 דקות לשאול: מה הרגיש כמו "משימה" ומה הרגיש כמו "חוויה"? מה שאב ממני אנרגיה ומה הטעין אותי? התשובות יסמנו לכם את הדרך.
  3. תרגלו את ה"לא" המכוון: כל "לא" שתגידו לבקשה שאינה חיונית, הוא "כן" שאתם אומרים לזמן החשיבה, למשפחה, ול-well-being שלכם.

 

סיכום: לכתוב את הסיפור מחדש

המעבר מיומן מלא ליומן מלא משמעות הוא מסע. זהו תהליך של למידה מחדש איך להגדיר הצלחה, לא על פי כמות העשייה, אלא על פי איכות החוויה. זהו המעבר מלהיות מנוהל על ידי היומן, ללהיות המחבר של הסיפור של חיינו.

 

על הכותבת:

סיגל אמסלם היא יועצת עסקית ומייסדת Arena Marketing.

סיגל מלווה בעלי עסקים ומנהלים בתהליכי צמיחה, ומסייעת להם לעבור מכאוס לבהירות אסטרטגית.