אם גם אתם מרגישים שהמוטיבציה שלכם צונחת כשאין מי שמסתכל, אתם לא עצלנים – אתם אנושיים. הכירו את המנגנון הפסיכולוגי שיכול להכפיל את הביצועים שלכם ב-2026.
במשך שבע שנים רצתי לבד. זה היה "זמן האיכות" שלי עם עצמי. הייתי בטוחה שזו הדרך הכי טובה עבורי: הקצב שלי, המסלול שלי, בלי להיות תלויה באף אחד ובלי להשוות את עצמי לאחרים.
אבל אז, אחרי תקופה ארוכה, החלטתי להצטרף לקבוצת ריצה. ומה שקרה שם הפתיע אותי לחלוטין.
פתאום, התחלתי לרוץ מהר יותר. אבל זה לא היה רק הקצב. האיכות של הריצה השתנתה. פתאום "נשמתי" יותר טוב. הטכניקה שלי התחדדה. כשבדקתי את הנתונים בשעון בסוף האימון, ראיתי את זה שחור על גבי לבן: גם מבחינת איכות הריצה וגם מבחינת ההישגים האישיים – שברתי את השיאים של עצמי.
איך זה יכול להיות? הרי השרירים שלי הם אותם שרירים, והריאות הן אותן ריאות. התשובה לא נמצאת בפיזיולוגיה, אלא בפסיכולוגיה.
הניסוי של אוטו קוהלר: למה אנחנו מתאמצים יותר בקבוצה?
בשנות ה-20 של המאה הקודמת, פסיכולוג תעשייתי בשם אוטו קוהלר (Otto Köhler) גילה את מה שאני הרגשתי ברגליים בקבוצת הריצה. הוא ערך סדרת ניסויים ששינתה את איך שאנחנו מבינים מוטיבציה. הוא ביקש מחברי מועדון חתירה לבצע משימות פיזיות קשות (כמו החזקת משקולות), פעם אחת לבד ופעם אחת כחלק מקבוצה.
התוצאה הייתה עקבית ומדהימה: כשהמשתתפים עבדו כחלק מקבוצה (במיוחד כשהם הרגישו שהתרומה שלהם קריטית להצלחת הקבוצה), הביצועים שלהם השתפרו דרמטית. הם החזיקו מעמד זמן רב יותר, והתאמצו יותר מכפי שהתאמצו עבור עצמם בלבד.
בפסיכולוגיה קוראים לזה "אפקט קוהלר" (The Köhler Effect). המסקנה פשוטה: המוטיבציה שלנו היא לא רק פנימית ("כוח רצון"), היא תלוית-הקשר. כשיש לנו "קהל", שותפים או קבוצת התייחסות – אנחנו פשוט טובים יותר.
הבעיה: בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים
הבעיה אצל רוב בעלי העסקים היא שהם מנסים להילחם בביולוגיה הזו. אנחנו קמים בבוקר, פותחים את המחשב, ואין אף אחד שרואה אותנו.
אף אחד לא רואה אם לא העלנו פוסטים ברשתות
אף אחד לא יודע אם דחינו את שיחות המכירה למחר.
אף אחד לא רואה אם ויתרנו על כתיבת הניוזלטר כי "לא הייתה מוזה".
אף אחד לא מודד אותנו אם לא עמדנו ביעדים הרבעוניים.
כשאנחנו לבד, כוח הרצון הוא משאב מתכלה (כמו סוללה). אבל כשאנחנו בתוך מסגרת מחייבת, המעיין הזה מתמלא מחדש בזכות הצורך הפסיכולוגי שלנו לעמוד במילה שלנו מול אחרים.
3 דרכים להפעיל את "אפקט קוהלר" בעסק שלכם
אז איך מפסיקים להסתמך רק על משמעת עצמית ומתחילים להשתמש בפסיכולוגיה חברתית לטובתנו?
1. צרו שקיפות (Public Accountability) אל תשמרו את היעדים שלכם במגירה.
הכריזו עליהם. ספרו ללקוחות שלכם שבחודש הבא יוצא מוצר חדש. ברגע שהבטחתם למישהו אחר – המוח שלכם יעשה הכל כדי לא לאכזב.
2. מצאו "שותף לריצה" (Buddy System) חפשו קולגה שנמצא בשלב דומה לשלכם.
קבעו שיחת "דיווח" שבועית של 15 דקות בימי חמישי. השאלה היא אחת: "מה התחייבת לעשות השבוע והאם זה בוצע?". חוסר הנעימות להגיד "לא עשיתי" הוא מנוע צמיחה אדיר.
3. הצטרפו ל"שבט" מקצועי (Mastermind Group) הדרך האפקטיבית ביותר היא להיות חלק מקבוצה שמדברת את השפה שלכם.
קבוצה שיש בה סטנדרט גבוה של עשייה. מחקרים מראים שאנחנו נוטים ליישר קו עם הממוצע של האנשים סביבנו. אם אתם רצים עם אנשים מהירים – אתם תרוצו מהר יותר, כמעט בלי לשים לב.
הדרך שלנו ליישם: הנבחרת העסקית
בדיוק על העקרונות האלו בניתי את "הנבחרת העסקית" לשנת 2026. זו לא "קבוצת תמיכה" וזה לא רק "נטוורקינג". זו מעטפת עסקית שמייצרת באופן מלאכותי את אפקט קוהלר.
אנחנו עובדים בשיטת ספרינטים:
1️⃣ מציבים יעדים ברורים.
2️⃣ נפגשים כל שבועיים לבדיקת דופק וביצועים.
3️⃣ רצים ביחד.
הלבד הוא לא גזירת גורל, והוא בטח לא אסטרטגיה עסקית חכמה. אם אתם רוצים להגיע רחוק השנה, תפסיקו לנסות להרים את המשקולות לבד.
הנבחרת העסקית יוצאת לדרך ב-9.2. מוכנים להפסיק לרוץ לבד?
בואו נבדוק התאמה, דברו אתי.
